מאמרים

כל המאמרים מטה נכתבו על-ידי שני נחשון ופורסמו לראשונה

במגאזינים שונים:   מאקו, עשר פלוס, טיים אאוט תל אביב, אתר מכון אדלר ועוד....

יצירת אלטרנטיבות כמו: חברות בתנועת נוער או קבוצת ספורט (גם במחיר "בזבוז זמן לימודים), יכולה להעניק לילד עם "הפרעות קשב וריכוז", פרופורציות שהעולם הוא לא רק בית ספר בו אני חלש, אלא שיש בי כישורים שמאפשרים לי להצליח במקומות אחרים. ומשום מה לא מצליחים לבוא לידי ביטוי בבית הספר וגם אם באים לידי ביטוי, הם אינם נתפסים בעיני כ"חשובים" השתתפות אינטנסיבית בחוג מתאים והצלחה בו, היא הזדמנות מצויינת להחשף ל"עולם האמיתי", להבין שהקושי בבית הספר לא חייב לזלוג לכל תחומי החיים. ילד יכול לגלות שהכישורים הקיימים בו הם בעלי ערך. מאמר זה מדגים כיצד האתגרים שעומדים בפני שחקני כדור מים תורמים להעלאת תחושת הערך, הביטחון העצמי ומקלים על ההתמודדות עם קשיי הקשב והריכוז.

ם כשהכוונות של ההורים טובות, לא תמיד עזרה בלימודים היא מה שתלמידים לקויי למידה צריכים. לחוגים, תנועות נוער ופעילויות בלתי פורמליות אחרות יש תרומה אדירה להעלאת הביטחון העצמי של הילדים, להתמודדות עם תסכולים וליצירת כישורים חברתיים. איך עוזרים להם להתמיד בחוג כזה?

כולנו מסתובבים ברשתות החברתיות וברחבי האינטרנט ונחשפים לאלימות ולתוקפנות הקשה שם. חרמות, התאבדויות, פדופיליה, ,דחייה חברתית, תכנים לא מותאמים, גניבת זהויות, הפצת חומרים, ביטול זמן רב על שוטטות ברשת- כל אלו תוצרי לוואי של הרשתות החברתיות ועולם האינטרנט אם היינו יכולים היינו מונעים מהילדים שלנו לחיות בעולם כזה, אבל לא ניתן ובעיקר לא צריך כי הרשת מזמנת גם המון דברים טובים אבל בעיקר רובינו כבר מבינים שמי שלא שם, לא קיים. הווטס-אפ, הפייסבוק, האינסטוש, הסיקרט, כל אלו כאן ולעיתים משמעותיים הרבה יותר מאיתנו, אי אפשר איתם אבל גם לא ניתן לדמיין את חיי ילדינו בלעדיהם. נשאלת השאלה, כיצד אנו מחנכים את הילדים שלנו לחיות בעידן הווירטואלי או במלים אחרות, כיצד אנו משיבים לעצמינו את הסמכות ההורית גם בתחום האפל הזה?

בחופש הגדול יש יותר זמן פנוי, ואצל ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז הסובלים מקשיים חברתיים, הבדידות מתעצמת. מהן הסיבות לקשיים החברתיים? של מי האחריות לעשות “חברים”? ומה ההורים (והמתבגרים) יכולים לעשות כדי להשתלב יותר בחברת הילדים?

בחינות הבגרות המתקרבות הן הזדמנות לדון מחדש בצורך האמיתי של תלמידים בעלי לקויות למידה בהקלות ובהתאמות בבגרויות, ולהזכיר להורים ולתלמידים מהן ההתאמות הספציפיות בדרכי ההיבחנות לנבחנים בעלי לקויות למידה במקצועות השונים. שני נחשון עם המדירך המלא

הורים נוהרים לאבחונים דידקטיים מתוך רצון לסייע לילדים לשפר הישגים לימודיים ולהקל עליהם בתהליך הלמידה. אבל בואו נזכור שמטרת האבחון אינה רק “לקנות” הארכת זמן. שני נחשון מסבירה את הממצאים האפשריים ומייעצת לנו איך לעזור באמת

נפל בחלקי השבוע, להרצות בפני הורים לילדים בגילאים שונים. רוב הקהל כלל צעירים אקדמאים נושאי משרות בכירות בחברות עתירות ידע כאלה ואחרות. ביקשתי לדעת כיצד הם מדמיינים את ילדם בעוד 25 שנים, הזמנתי אותם לדמיין אירוע בו יפגשו את הילד שלהם, ויעמדו על עיסוקו, על מצבו המשפחתי, יתרשמו ממצבו הרגשי ומידת הביטחון שלו יחוו את טיב היחסים בינהם, ויתרשמו ממידת עצמאותו הכלכלית המחשבתית והרגשית. הייתה שתיקה בחדר, היו קצת תהיות והתנגדויות, אך כשאלו נרגעו הרגשתי את המבוכה ואת חשבון הנפש שעושה כל אחד מההורים עם עצמו. אני בטוחה שהם יודעים הצעירים הללו שכמעט בכל אחת מהארגונים בה הם מועסקים, מצוי חזון, קשה להתעלם ממנו משום שלרוב הוא תלוי במקום נכבד שמוצג לראווה, ובכל פרזנטציה שהם נדרשים להציג מול לקוחות הם מדגישים אותו – “האני מאמין” של החברה- ממנו גוזרים את מטרות החברה ולאורו קובעים את הדרך והיעדים. חזון משול לסימני דרך שאנו מפזרים בהווה למען העתיד, כדי שבכל מצב נדע למצוא את דרכנו הנכונה והראויה ולא רק להגיע אל היעד והמטרה. ומשום מה, דווקא המפעל החשוב ביותר של חיינו מתנהל ללא חזון. כמה פעמים אנחנו חוזרים עייפים ומותשים כשהמטרה שלנו היא לתקתק ארוחת ערב מקלחות ולסגור כבר את היום הזה.. ובשם התיקתוק.. אנו מתעלמים מרצונותיהם של ילדינו, מהצורך שלהם להיות שייכים ומחובתינו להכין אותם לחיים בעולם האמיתי. כמה פעמים אנו עושים עבורם את שיכלו לעשות בעצמם כי אנחנו נורא נורא ממהרים והמטרה שלנו באותו בוקר אומלל היא להגיע בזמן לישיבה. וסוגיית ה”תקני לי”, “ואתה לא תחליט עלי” “ואני רוצה לבד”- החיפוש הקבוע אחרי טיפים ושיטות. חזון הורי היה מעניק את התשובה גם אם ביצועה היה מאלץ אותנו ואת הילדים שלנו לחוות לכמה רגעים תסכול. חזון הורי טוב יכול להחליף הרבה שעות עבודה של מנחות הורים במיוחד כשמדובר בהורים רגישים ואינטילגנטים. חזון הורי טוב, לפחות על פי הגישה האדלרינית, ישאף לפגוש ילד בן שלושים (שלא כמאמר השיר של מאיר בנאי- ) אחראי, עצמאי ובעל תחושת ערך. וילד כזה יש להתחיל לחנך מגיל חצי שנה. בדיוק כמו חברת סטארט אפ שמתכננת לעשות אקזיט של מיליונים למרות שהם עדיין תקועים במרתף של דירת השיכון של אמא. בלי חזון הם לא היו מצליחים לגייס מוחות ותומכים לרעי

כולם רוצים את הטוב ביותר עבור ילדם. את המורה הכי טובה, את הילדים הכי טובים, את הרמה הכי גבוהה. ואז אנחנו מגלים שבכיתה של הילד יש תלמיד עם הפרעת קשב, ואנחנו נכנסים להיסטריה. שני נחשון מבקשת מאתנו לעצור ולראות את הצדדים החיוביים שבדבר, ויש לא מעט!

“הוא כמו מפלצת רעבה שאף פעם לא שבעה”, מתאר אביו של תמיר. חופשת החג בפתח, ולהורים למתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז צפוי אתגר גדול: איך למנוע החמצת פנים בתום כל בילוי ולמנוע ויכוחים מיותרים? שני נחשון עם הסבר והמלצות להורים

רן, תלמיד כיתה ט’, שמתלבט באיזו מגמה לבחור. “כדי שאוכל להצליח בחיים, אני חייב לפחות מקצוע ריאלי אחד”, הוא אומר. אבל הוא בכלל נמשך לספורט ולמחשבת ישראל. איך עוזרים לו להתאים את הציפיות למציאות?

משימה פשוטה של תליית כביסה בחבלים נגררה, כעבור שלושה ימים, לכעסים וצעקות. אמא חושבת שגלי סתם עצלנית, וגלי מנסה להבין למה בכלל כל זה קרה. הפרעת קשב היא לא עצלנות

החופש הגדול כרוך בהוצאות גבוהות ותכופות, בייחוד בגיל ההתבגרות. הם רוצים הכול, כאן ועכשיו, והתקציב החודשי אף פעם לא מספיק להם. איך נסייע למתבגרים שלנו (בפרט אם הם סובלים מהפרעת קשב) לנהל כראוי את התקציב שאנחנו מעמידים לרשותם? כלכלת חופש

אבא של טלי זועם: “למה בתי לא מבקשת שאעזור לה ללמוד למבחנים?”, הוא מתקשה להבין. אבל טלי סובלת מקשיי התארגנות, וכדי שאביה יוכל לעזור לה היא צריכה לארגן את חומרי הלימוד, להסביר לו מה הם לומדים ולמצוא את הדפים – שאין לה שום מושג היכן היא הניחה

יותר תלמידים ויותר מורים, יותר רעש ולעתים גם יותר אלימות, יותר מטלות לימודיות ויותר דרישה להישגיות. לתלמידים בעלי הפרעת קשב, עם או בלי ליקוי למידה, קשה במיוחד לצלוח את כל השינויים הללו, הכרוכים בדרך כלל במעבר לחטיבת הביניים. איך נוכל כהורים לעזור להם?

לעבודה בקיץ ישנם יתרונות רבים עבור מתבגרים לקויי למידה או בעלי הפרעת קשב וריכוז. למה חשוב לעודד אותם לעבוד בחופש, אילו עבודות יכולות להתאים להם ואיך נסייע להם לחוות הצלחה בעבודה – כזו שתתרום להערכתם העצמית ולצבירת כוחות ומוטיבציה לקראת שנת הלימודים הבאה?