הדרכת הורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז
הוא מופרע, עצלן, אין לו חשק לעשות כלום, המוטיבציה שלו רק לראות טלויזיה ולשחק במחשב שאר הדברים לא מענינים אותו, הוא קופצני, הורס כל דבר, אין לו חברים אני מודאג מהעתיד, הוא משגע את האחים שלו, אני לא יכולה יותר..
אלו רק כמה מהתלונות שאני שומעת במפגש הראשון עם הורים לילדים עם ADHD.
מדוע הילד שלי לא כמו כולם, למה אינו מתנהג כמו שאר אחיו או לעיתים חמורות מדוע ילדיהם לא מתנהגים כמו כל הילדים האחרים של השכונה. איפה הם טעו.
בניגוד ל"מחלות" אחרות של ילדים כמו: סכרת נעורים, אסטמה או נכות פיזית נראת לעיין, אתה זוכה לאמפטיה מהסביבה, רבים מציעים את שירותיהם ורוצים לעזור לך והתגובות נעות בין ציקצוקי שיניים ומבט משתתף בצערך ועד והתגייסות לעזרה.
במקרה של הורות לילד עם ADHD אתה באופן תמידי מואשם על ידי הגננות, המחנכות, יועצי בית הספר, המדריכים בחינוך הבלתי פורמלי, וההורים של ילדי השכבה- שהילד שלך חסר גבולות, חצוף ובלתי ממושמע, הוא תנועתי, נוגע בכל דבר, מדבר בלי סוף- בקיצור ילד לא מחונך ואתה אשם.
כלומר- הסכרת היא גנטית, האסטמה תלויה בזיהום האוויר ול-ADHD אתה אחראי.הגננת, המורה וכל אנשי החינוך הבאים במגע עם הילד שלך מזמינים אותך חדשות לבקרים לשיחה ומספרים לך על ההתנהגות הבלתי מקובלת ומבקשים ממך מזור. מה שהם לא יודעים שאצלך בבית לא קל יותר. הוא זקוק למעט מאוד שעות שינה ואתם אלו שמתעוררים מוקדם ומשתדלים להעסיק אותו כשכבר אין לכם כוח והוא במלוא אונו. מהבוקר הוא חייב לדעת מה התוכניות ומגיב בדרמטיות לשינויים. בחורף הוא אף פעם לא מוכן ללבוש סוודר, חולצות עם פתק, ומכנסיים ארוכים. כשהוא מגיע הבית מבית הספר קשה מאוד להבחין שהייתה היום עוזרת כי הוא זורק את התיק שלו, את הכדור שלו, מפליק לאחים שלו, מאוכזב שלא הספקת להכין שניצל..
כמובן שלאמירות אלו מתלווה תחושה ענקית של אשמה, ניסיונות אין סופיים של התייעצויות האשמות הדדיות בין בני הזוג, בקשות מוגזמות מהאחים של האובייקט לא לעורר אצלו את השד..,
עשרות רופאי אליל ובין כל אלו אתם אלו שחייכם השתנו כל כך מהיום שהוא נולד ולך אין למי להתלונן נהפוך הוא את מרגישה אשמה, את לא יודעת לחנך את הילד את לא מציבה גבולות את כישלון והילד סובל. נמאס להם, נמאס להורים מכך שכל צלצול של טלפון בשעות הבוקר מקפיץ אותם. "מה היום הוא עשה.. את מבינה את המורה שיש לה 30 ילדים או אולי אפילו ארבעים אבל גם את רוצה קצת חיים ולבקש לעבוד כמה שעות בלי להיות עסוקה עם הילדים זו לא בקשה מתפנקת. קשה בבית, אתם צועקים הרבה בלאגן מריבות ...
ולעיתים ברגעי רוגע קשה לך לשמוע גם רע הוא מרגיש. עד כמה הוא רוצה להצליח ולא מסוגל, עד כמה הוא מרגיש טיפש ולא מוערך, עד כמה קשה לו עם החברים ועם העובדה שאף אחד לא מזמין אותו אחרי הצהרים.
ואתם נקרעים מבפנים, גם בגלל הקושי וגם בגלל העובדה שהצליחו לשכנע אתכם שאתם אשמים. ואיזה הורה רוצה להזיק לילד שלו.
בקליניקה של שני נחשון לומדים לחיות עם הפרעת הקשב ועם הלוקים בה. אצלנו לא מעלימים את ההפרעה, לא מתכחשים לה, אבל לומדים לחיות איתה בשלום, לומדים לקבל אותה, להתידד איתה ומקבלים הדרכה כיצד להתאים את הבית לילד ואת הילד לבית.
אלו רק כמה מהתלונות שאני שומעת במפגש הראשון עם הורים לילדים עם ADHD.
מדוע הילד שלי לא כמו כולם, למה אינו מתנהג כמו שאר אחיו או לעיתים חמורות מדוע ילדיהם לא מתנהגים כמו כל הילדים האחרים של השכונה. איפה הם טעו.
בניגוד ל"מחלות" אחרות של ילדים כמו: סכרת נעורים, אסטמה או נכות פיזית נראת לעיין, אתה זוכה לאמפטיה מהסביבה, רבים מציעים את שירותיהם ורוצים לעזור לך והתגובות נעות בין ציקצוקי שיניים ומבט משתתף בצערך ועד והתגייסות לעזרה.
במקרה של הורות לילד עם ADHD אתה באופן תמידי מואשם על ידי הגננות, המחנכות, יועצי בית הספר, המדריכים בחינוך הבלתי פורמלי, וההורים של ילדי השכבה- שהילד שלך חסר גבולות, חצוף ובלתי ממושמע, הוא תנועתי, נוגע בכל דבר, מדבר בלי סוף- בקיצור ילד לא מחונך ואתה אשם.
כלומר- הסכרת היא גנטית, האסטמה תלויה בזיהום האוויר ול-ADHD אתה אחראי.הגננת, המורה וכל אנשי החינוך הבאים במגע עם הילד שלך מזמינים אותך חדשות לבקרים לשיחה ומספרים לך על ההתנהגות הבלתי מקובלת ומבקשים ממך מזור. מה שהם לא יודעים שאצלך בבית לא קל יותר. הוא זקוק למעט מאוד שעות שינה ואתם אלו שמתעוררים מוקדם ומשתדלים להעסיק אותו כשכבר אין לכם כוח והוא במלוא אונו. מהבוקר הוא חייב לדעת מה התוכניות ומגיב בדרמטיות לשינויים. בחורף הוא אף פעם לא מוכן ללבוש סוודר, חולצות עם פתק, ומכנסיים ארוכים. כשהוא מגיע הבית מבית הספר קשה מאוד להבחין שהייתה היום עוזרת כי הוא זורק את התיק שלו, את הכדור שלו, מפליק לאחים שלו, מאוכזב שלא הספקת להכין שניצל..
כמובן שלאמירות אלו מתלווה תחושה ענקית של אשמה, ניסיונות אין סופיים של התייעצויות האשמות הדדיות בין בני הזוג, בקשות מוגזמות מהאחים של האובייקט לא לעורר אצלו את השד..,
עשרות רופאי אליל ובין כל אלו אתם אלו שחייכם השתנו כל כך מהיום שהוא נולד ולך אין למי להתלונן נהפוך הוא את מרגישה אשמה, את לא יודעת לחנך את הילד את לא מציבה גבולות את כישלון והילד סובל. נמאס להם, נמאס להורים מכך שכל צלצול של טלפון בשעות הבוקר מקפיץ אותם. "מה היום הוא עשה.. את מבינה את המורה שיש לה 30 ילדים או אולי אפילו ארבעים אבל גם את רוצה קצת חיים ולבקש לעבוד כמה שעות בלי להיות עסוקה עם הילדים זו לא בקשה מתפנקת. קשה בבית, אתם צועקים הרבה בלאגן מריבות ...
ולעיתים ברגעי רוגע קשה לך לשמוע גם רע הוא מרגיש. עד כמה הוא רוצה להצליח ולא מסוגל, עד כמה הוא מרגיש טיפש ולא מוערך, עד כמה קשה לו עם החברים ועם העובדה שאף אחד לא מזמין אותו אחרי הצהרים.
ואתם נקרעים מבפנים, גם בגלל הקושי וגם בגלל העובדה שהצליחו לשכנע אתכם שאתם אשמים. ואיזה הורה רוצה להזיק לילד שלו.
בקליניקה של שני נחשון לומדים לחיות עם הפרעת הקשב ועם הלוקים בה. אצלנו לא מעלימים את ההפרעה, לא מתכחשים לה, אבל לומדים לחיות איתה בשלום, לומדים לקבל אותה, להתידד איתה ומקבלים הדרכה כיצד להתאים את הבית לילד ואת הילד לבית.
ליצירת קשר:
שני נחשון 05222666960
שני נחשון 05222666960